החלטה בתיק בש"פ 10274/03

1.        בקשה למעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. הבקשה הינה להורות על מעצרו של המשיב בתשעים יום החל מיום 22.11.03 או עד למתן פסק דין בת"פ 8073/03 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם בין השניים.

2.        כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 27.3.01 מייחס למשיב (ולשני נאשמים נוספים) עבירות חטיפה לשם סחיטה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 379 + 382(א) לחוק, ועבירה של כליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק.

           על-פי כתב האישום, במועד לא ידוע בחודשים מאי-יוני 2001, תכננו החוטפים לחטוף שני צעירים לאחר שחשדו כי גנבו מרשותם 3 ק"ג סם מסוג גראס. באותו המועד דרשו המשיב והנאשמים האחרים מהמתלוננים להכנס לרכב בו נסעו והובילו אותם לאזור חולי בסמוך לפארק לכיש. במהלך הנסיעה הם אף חבלו בראשו של אחד המתלוננים באמצעות אזיקים. החוטפים היכו את המתלוננים במקלות בכל חלקי גופם, כפתו את ידיהם מאחורי גבם (האחד באמצעות חבל והאחר באמצעות אזיקים) וקשרו אותם לעץ.

3.        ביום 2.9.01 לאחר שהתקבלו תסקירי מעצר בעניינם של המשיב והנאשמים האחרים, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את בקשת המבקשת להורות על מעצר המשיב והנאשמים האחרים עד לתום ההליכים. ביחס למשיב, הערכת שירות המבחן היתה שקיים סיכון שאם ישוחרר לחלופת מעצר הוא יתקשה לשלוט בעצמו ויהווה סכנה לעצמו ולסביבתו. הערכה זו נסמכה על חוסר מודעותו של המשיב לבעיית התמכרותו לסמים ועל העובדה שבעבר הפר את מעצר הבית בו היה שרוי. ביום 31.1.02 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע את בקשתו של המשיב לעיון חוזר, שנומקה בכך שהעדים בתיק המתנהל נגדו לא התייצבו לדיונים. בית המשפט קבע כי עד למועד הדיון בערר התייצבו העדים ומסרו את עדותם וציין כי בתסקיר המשלים לא הומלץ על שחרור לחלופה.

4.        ביום 22.4.02 קיבל בית משפט זה (השופט אנגלרד) את בקשת המבקשת להאריך את מעצר המשיב בתשעים ימים. בית המשפט קבע כי העבירות מושא כתב האישום חמורות מאוד ומצביעות על מסוכנותו הרבה של המשיב, שקיבלה משנה תוקף על רקע הרשעתו של המשיב באותה עת בבית משפט השלום באשדוד בעבירות סמים שונות.

           ביום 12.5.02 נגזרו דינו של המשיב בתיק הנוסף. הוא נדון ל-28 חודשי מאסר בפועל, ול-12 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים.

           לקראת תום תקופת ההארכה הראשונה, ביקשה המבקשת מבית המשפט המחוזי בבאר-שבע להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הסוהר, ולקבוע שלא יוכל לצאת לחופשות כנהוג לגבי עצירים עד תום ההליכים. ביום 21.7.03 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בנימוק שאין הוא מוסמך לדון בה.

5.        לאחר החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי, משעלתה האפשרות שהמשיב ישוחרר לחופשות מבית הסוהר, הגישה המבקשת לבית משפט זה בקשה להאריך את מעצרו של המבקש בתשעים יום. המבקשת ביקשה שבית המשפט יורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר בבית הסוהר בו הוא מרצה את עונשו, ויקבע כי לעניין חופשות ינהגו בו כמקובל לגבי עצירים. ביום 1.9.02 דחה בית משפט זה (השופטת דורנר) את הבקשה האמורה וקבע כי כיוון שהמשיב מרצה עונש מאסר אין עילה להארכת מעצרו בשל מסוכנות, וממילא אין עילה לקביעת חלופה כזו או אחרת. עם זאת, קבע בית המשפט שרשויות הכלא רשאיות לשקול את מסוכנות האסיר בבואן לדון בחופשותיו.

6.        עד להגשת הבקשה להארכת המעצר השניה התקיימו בתיק 12 ישיבות הוכחות. פרשת התביעה אף הסתיימה במהלך תשעת חודשי המעצר הראשונים.

           ביום 7.7.03 הורשעו המשיב והנאשמים האחרים בכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום. בית המשפט הורה על קבלת תסקירים מטעם שירות המבחן והטיעון לעונש נקבע ל-1.9.03. לבקשת שירות המבחן, שביקש הארכת מועד להכנת תסקיר בעניינו של נאשם 2 נדחה הטיעון לעונש ליום 2.11.03. נאשם 2 לא התיצב לדיון שהיה קבוע למועד זה, ולבקשת בא כוחו של נאשם 2, שביקש שלא תחסם האפשרות לקבל תסקיר בעניינו מרשו, דחה בית המשפט את המשך הדיון ל-25.11.93, והורה על הוצאת צו הבאה כנגד נאשם 2.

7.        המדינה מנמקת את בקשתה להארכת מעצר בטעמים הבאים:

           המשיב צפוי לסיים את ריצוי עונשו בתיק האחר ביום 22.11.03;

           נוכח מסוכנותו של המשיב כפי שעולה מהמעשים החמורים בהם הורשע, ולאור השלב המתקדם בו מצוי ההליך בעניינו, נוכח החשש להמלטות מהדין בשלב זה של ההליכים, ולאור העובדה שהעיכוב בניהול ההליך נבע נוכח התנהלות הסנגוריה, ראוי להורות על מעצרו המחודש למשך תשעים יום החל מיום 22.11.03 או עד לפסק הדין לפי המוקדם.

8.        לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי יש להיענות לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.

           המשפט עומד בפני סיומו. המשיב הורשע בדין בעבירות חמורות, ובתוך 3 ימים צפוי הטיעון לעונש. שחרורו בשלב זה עלול להוות סיכון ממשי ומיידי לשלום הציבור, וישנו ביסוס לחשש זה לא רק בשים לב לטיב המעשים בהם הורשע אלא גם נוכח חוות-דעת שירות המבחן בענין זה.

           הבקשה מתקבלת, איפוא, והמעצר מוארך כמבוקש.

           ניתנה היום, כ"ה בחשון תשס"ד (20.11.03).

                                                                              ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: